השתלת עצם בחניכיים: כל מה שצריך לדעת

השתלת עצם בחניכיים היא ההליך שמאפשר למטופלים שאיבדו נפח עצם בלסת לקבל שתלים דנטליים יציבים וארוכי טווח. במאמר זה נסביר מה קורה לעצם הלסת אחרי אובדן שן, מתי נדרשת תוספת עצם לפני שתל, כיצד מאבחנים את היקף החסר, אילו חומרים וטכניקות קיימים, מה צפוי בהחלמה ובימים שאחרי הניתוח, ומהם גורמי הסיכון שחשוב להכיר לפני שמתחילים את התהליך.

זמן קריאה: 4 דקות

מהי השתלת עצם בחניכיים?

העצם בלסת שלכם היא רקמה חיה, והיא מתנהגת כמו שריר: מה שלא עובד, נספג. מהרגע ששן נעקרת, מתחיל תהליך שקט של ספיגת עצם שיכול לקצר את רוחב הרכס בשליש ויותר תוך חודשים ספורים. השתלת עצם בחניכיים היא התשובה הרפואית לתהליך הזה, פרוצדורה כירורגית מתוכננת שבה מחדירים חומר גרמי, גרפט, לאזור שאיבד נפח, כדי להשיב ללסת את הגובה והרוחב שהיו לה פעם.

כדי להבין למה זה חשוב, צריך להכיר את האנטומיה הבסיסית. השיניים נעוצות ברכס האלוואולרי, גוש עצם שמקיף את שורשי השיניים ומחזיק אותם במקום. החניכיים מקבלות את צורתם מהעצם שמתחתיהם. כשהרכס מלא ויציב, גם החניכיים נראים טבעי וגם השיניים מחזיקות מעמד. כשהוא נספג, כל המבנה סביבו משתנה.

מה גורם להידלדלות? שלוש סיבות עיקריות. אובדן שיניים ממושך הוא הראשונה והנפוצה ביותר, כי העצם מחזיקה את עצמה בזכות העומס שהלעיסה מפעילה עליה דרך השורש, ובלי שן אין עומס ואין סיבה ביולוגית לשמר את הנפח. השנייה היא ספיגה פיזיולוגית טבעית שמתלווה לגיל. השלישית היא דלקות וטראומה מקומית, כמו זיהום סביב שורש שהרס את העצם עוד לפני העקירה, או חבלה שגרמה לאובדן שן ורקמה יחד. האגודה האמריקאית לפריודונטיה מתארת היטב את הקשר בין אובדן שיניים לפגיעה במבנה הרכס ואת הצורך בבנייתו מחדש במסמך על שיקום רכס הלסת.

המטרה של הפעולה פשוטה להגדרה, להשיב נפח, גובה ורוחב גרמי, וליצור בסיס מוצק שאפשר יהיה לבנות עליו בעתיד. זהו שלב מקדים, לא טיפול בפני עצמו. הוא נמדד בהצלחת מה שבא אחריו.

למה ומתי נדרשת תוספת עצם לפני שתל?

שתל דנטלי הוא בורג טיטניום שמחליף את שורש השן. כדי שהוא יחזיק שנים, הוא צריך להיות מוקף עצם מכל 360 המעלות שסביבו, בדיוק כמו שורש טבעי. אם צד אחד חשוף או שהעצם שם דקה כנייר, אין לו אחיזה אמיתית.

כאן בדיוק מטופלים רבים מתבלבלים. הם חושבים שהבעיה היא רק "אם יש מספיק מקום להכניס את הבורג". אבל הבעיה האמיתית היא כוח. הלעיסה מפעילה על השיניים האחוריות עומסים של עשרות קילוגרמים, שוב ושוב, אלפי פעמים ביום. עצם דקה או נמוכה לא עומדת בעומס הזה לאורך שנים. כדי להבטיח את שרידותם ארוכת הטווח של שתלים דנטליים, נדרשת תשתית עצם צפופה ורחבה דיה, וכשאין אותה, תוספת עצם לפני שתל היא לא מותרות אלא תנאי הכרחי.

מה קורה כשמתעלמים מזה? השתל לא נאחז מספיק בתחילת הדרך, תקופה שנקראת יציבות ראשונית. החניכיים נסוגות וחושפות את צוואר השתל. העצם סביבו נספגת בהדרגה, ובמקרים קשים השתל נכשל וצריך להוציא אותו. יש גם סיכון אנטומי, בלסת התחתונה עוברת תעלת העצב של השן התחתונה, והחדרת שתל בעצם נמוכה מדי בלי בנייה מקדימה עלולה לפגוע בה. אלה בדיוק המצבים שתכנון נכון מראש מונע.

כיצד מאבחנים ומזהים חוסר עצם בלסת?

האבחון מתחיל בכיסא, לא במכשיר. בבדיקה קלינית אני ממשש את רכס הלסת דרך החניכיים ומרגיש את הרוחב שלו, בודק את מצב הרקמה הרכה, ומעריך את קו החיוך ואת מבנה הפה כולו. מי שאיבד שן לפני שנים מגיע לרוב עם שקע ניכר שרואים בעין, ואפשר לחוש בו במישוש את הירידה בנפח.

אבל יש גבול למה שהעין והאצבע מסוגלות לו. התבוננות במראה או צילום שיניים רגיל (פריאפיקלי או פנורמי) לא מספקים מדידה אמיתית של עומק ונפח הרקמה הקשה. חוסר עצם בלסת הוא תופעה תלת ממדית, וצילום דו ממדי משטיח אותה ומטעה בגודל האמיתי של הגירעון, גם בכיוון וגם בהיקף.

איזה צילום מבצעים לצורך תכנון הטיפול?

הכלי המרכזי הוא טומוגרפיה ממוחשבת, CT דנטלי, ברזולוציה גבוהה. הצילום הזה נותן לנו מדידות במילימטרים של גובה הרכס ורוחבו, הערכה של צפיפות העצם באזורים שונים, ומיקום מדויק של תעלות העצב ושל חללים אנטומיים כמו הסינוסים. עם הנתונים האלה אני יודע בדיוק כמה עצם חסרה, לאיזה כיוון, ואיזה חומר וטכניקה יתאימו.

בזכות התכנון הדיגיטלי אפשר לתכנן את הכירורגיה על מסך לפני שנוגעים בפה. זה מפחית את משך הפעולה, מצמצם את הפתיחה בחניכיים למינימום הנחוץ, ובעיקר מגדיל את הבטיחות. בעבר הרופא גילה את מצב העצם רק אחרי שפתח את האזור. כיום אנחנו מגיעים לניתוח עם מפה מלאה, וזה משנה את כל אופי הטיפול.

מה ההבדל בין השתלת עצם לבין שחזור עצם בחניכיים?

מטופלים שומעים כמה מונחים שנשמעים כמו הליכים שונים, אוגמנטציה, בניית עצם, רגנרציה, השתלה. בפועל, רוב השמות האלה מתארים את אותה מטרה ביולוגית, החזרת רקמה גרמית למקום שאיבד אותה. ההבדל הוא בעיקר בסדר גודל.

השתלת עצם במובן הצר היא לרוב פעולה נקודתית וקטנה יחסית, למשל מילוי גירעון סביב שורש בודד או חלל מכתשית אחרי עקירה. שחזור עצם בחניכיים מתייחס בדרך כלל למקרים נרחבים יותר, אובדן נפח תלת ממדי משמעותי לאורך קטע שלם מהלסת, שדורש תכנון מורכב, כמויות חומר גדולות יותר וזמני החלמה ארוכים. אוגמנטציה היא המונח המקצועי שמכסה את שניהם.

ההבחנה חשובה לא בגלל השם אלא בגלל הציפיות. מי שצריך השלמה קטנה של גרגרים סביב שתל אחד נמצא בסיטואציה קלינית אחרת לחלוטין ממי שהלסת שלו נספגה לגובה לאורך אזור שלם אחרי שנים בלי שיניים. בפגישת ייעוץ אני מראה למטופל על המסך בדיוק איפה הוא נמצא על הסקאלה הזו, כי זה קובע את משך התהליך ואת מסלול הטיפול.

האם ניתן לבצע השתלת עצם והחדרת שתל באותו הטיפול?

כן, ובמקרים מתאימים זו הגישה המועדפת. הפרוצדורה המשולבת, שבה בונים את העצם ומכניסים את השתל באותו מפגש כירורגי, חוסכת ניתוח נוסף ומקצרת את הדרך לשן החדשה בכמה חודשים.

אבל יש תנאי מפתח אחד שלא מתפשרים עליו, יציבות ראשונית מכנית. השתל חייב להיאחז בעצם הטבעית הקיימת שלכם, לא בגרגרים שהונחו עכשיו. החומר המושתל הוא פיגומים שעוד יהפוך לעצם חיה, ואי אפשר לברג לתוכו. אז מתי זה עובד? כשיש די עצם טבעית שעוטפת את רוב היקף השתל, והגרפט נדרש רק להשלמה חלקית, למשל פגם קטן בצד אחד שסוגרים בגרגירים ובממברנה מעליו.

מתי נדרש טיפול בשני שלבים נפרדים?

כשהחסר הגרמי ניכר, כשהרכס צר מאוד או כשגובה העצם מינימלי, אין ברירה וצריך לפצל. בשלב הראשון פותחים את החניכיים, מניחים את תחליף העצם במקום, מכסים בממברנה ותופרים את האזור סגור. עכשיו הגוף מתחיל לעבוד, במשך חודשים מפרקים תאי ההרס את הגרגרים בהדרגה, ותאי הבניין מפרישים במקומם עצם חיה שלכם. זו טרנספורמציה ביולוגית שלוקחת את הזמן שלה.

בשלב השני, רק אחרי שהאזור התגרם לחלוטין, חוזרים ומכניסים את השתל לתוך עצם יציבה ואמיתית שמסוגלת לקלוט עומס. נשמע כמו זמן ארוך, אבל זה ההבדל בין שתל שמחזיק עשרות שנים לשתל שנכשל בשנה השנייה.

שימור מכתשית: השתלת עצם מיד לאחר עקירה

אם יש עקירה מתוכננת, זה החלק שכדאי לקרוא פעמיים. בחודשים הראשונים אחרי עקירה מתרחשת הספיגה המהירה והאגרסיבית ביותר שהרכס יעבור אי פעם. הגוף מפרק את דפנות המכתשית הריקה, והנפח שאובד בחלון הזמן הקצר הזה קשה הרבה יותר להשיב מאוחר יותר.

הטיפול המונע נקרא שימור מכתשית, Socket Preservation. הרעיון פשוט, מיד עם הוצאת השן, עוד באותו מפגש, ממלאים את חלל המכתשית הטרייה בחומר גרמי, מכסים לעיתים בממברנה, ותופרים. החומר ממלא את החלל ומונע מהגוף לפרק את הדפנות, והרכס שומר על קווי המתאר הטבעיים שלו.

התועלת בשבילכם מוחשית, חניכיים שנראות טבעי גם בהמשך, שתל שנכנס לאזור מוכן בלי בנייה מורכבת, וחיסכון בהליך כירורגי נוסף שהיה נדרש אחרת. סקירות קוכרן, מהגופים המובילים בעולם לרפואה מבוססת ראיות, תיעדו את יעילות השיטה בהקטנת אובדן הגובה והרוחב של הרכס אחרי עקירה, ואפשר לקרוא על כך בסקירת קוכרן. מניסיוני, זה אחד הטיפולים המשתלמים ביותר שמטופל עושה למען העתיד שלו, כי עשרים דקות בזמן עקירה חוסכות ניתוח שלם שנה אחר כך.

ההבדל המרכזי בין השתלת עצם ברכס לבין הרמת סינוס

מעל הלסת העליונה האחורית, בדיוק מעל האזור של הטוחנות והמלתעות, יושבים שני חללי אוויר גדולים, הסינוסים המקסילריים. האנטומיה הזו יוצרת בעיה ייחודית, כששיניים אחוריות עליונות נעקרות, העצם שמתחת לסינוס נספגת, ולעיתים קרובות הסינוס עצמו מתרחב כלפי מטה לתוך השטח המתפנה. התוצאה היא גובה עצם של ארבעה או חמישה מילימטרים בלבד, לא מספיק לשתל סטנדרטי.

במצבים שבהם חסרה תמיכה גרמית באזור האחורי של הלסת העליונה, הפתרון הטיפולי המקובל הוא הליך של הרמת סינוס ייעודי. חשוב להבין, זה למעשה סוג ספציפי של אוגמנטציית עצם, רק כזה שמיועד אך ורק לאזור הזה. העיקרון, מרימים בעדינות את רירית רצפת הסינוס, ומחדירים מתחתיה גרגירי עצם שמגדילים את הגובה האנכי הזמין לשתל. אחרי כמה חודשי המתנה אפשר להכניס שתלים באורך מלא.

ההבדל מהשתלת עצם ברכס הוא אם כן במיקום ובכיוון, בניית רכס עוסקת בעיקר ברוחב ובגובה של עצם חסרה מעקירה או דלקת, ואילו הרמת סינוס עוסקת בגובה בלבד, בזירה שבה גבול העליון הוא חלל אוויר. מי שמעוניין להעמיק, האגודה האמריקאית לפריודונטיה מסבירה את ההליך ואת האנטומיה של חלל הסינוס באופן נגיש לקהל הרחב.

שיטות וטכניקות מרכזיות לבניית נפח העצם

אובדן עצם הוא לא מצב אחד אלא ספקטרום. יש מי שאיבד רוחב בלבד, יש מי שאיבד גובה, ויש מי שאיבד את שניהם בכל הלסת. כל כיוון אובדן דורש גישה כירורגית אחרת, ולכן אין תשובה אחת לשאלה "איך מבצעים השתלת עצם". הכל נקבע לפי מיפוי הרקמות שלכם ולפי השיקום המתוכנן, כמה שיניים נבנות, איזה עומס יופעל, ואיזה גובה חניכיים נדרש לאסתטיקה.

בניית עצם לרוחב (עיבוי רכס אופקי)

המצב הקלאסי, רכס שנספג עד שנעשה דק כמו להב סכין. שתל סטנדרטי הוא בקוטר של בערך ארבעה מילימטרים, ואי אפשר להכניס אותו לתוך רכס שרוחבו שלושה. הפתרון הוא הנחת חומר גרמי בצדדי הרכס, כמו שמלבישים שכבה סביב עמוד, כדי ליצור רוחב שמספיק לעטוף את השתל ובעיקר להגן על צווארו, האזור הרגיש ביותר לנסיגת חניכיים ולחשיפה.

בניית עצם לגובה (שחזור אנכי)

שחזור גובה שאבד הוא האתגר הגדול של התחום. הסיבה היא אספקת הדם, גרגירי עצם הם חומר מת, והם הופכים לעצם חיה רק אם כלי דם חודרים אליהם ומזינים אותם. ככל שהבנייה גבוהה יותר ורחוקה יותר מהעצם הקיימת, קשה יותר לדם להגיע, והסיכון לספיגה חלקית עולה. בנייה אנכית דורשת יד כירורגית מנוסה, יציבות מכנית של הגרפט, וזמני המתנה ארוכים יותר. זה לא טיפול לכל רופא, וכדאי לברר מראש את הניסיון הספציפי של המטפל בסוג הזה של שחזור.

סוגי חומרים וממברנות המשמשים בהשתלות

המילה "השתלה" מבלבלת מטופלים רבים, שמדמיינים שלוקחים להם עצם ממקום אחר בגוף. בפועל, ברוב המקרים לא נוגעים כלל בעצם שלכם, ויש ארבעה מקורות מקובלים לחומר, כפי שמפורט בטבלה הבאה.

אין תשובה אחת נכונה. הבחירה תלויה בגודל הגירעון, במיקום, ולעיתים גם בהעדפה אישית של המטופל. את ההבדלים בין החומרים וביעילותם לסוגי גירעונות שונים כדאי לדון ישירות בייעוץ.

מה תפקידה של הממברנה בתהליך הרגנרציה?

החומר הגרמי לבדו לא מספיק, וכאן נכנסת הממברנה. השיטה נקראת רגנרציית עצם מודרכת, GBR בראשי תיבות באנגלית, והעיקרון שלה מבוסס על הבדל מהותי במהירות רקמות, רקמת חניכיים צומחת מהר מאוד, ועצם נבנית לאט. אם לא עושים כלום, החניכיים פשוט פולשות לאזור הגרפט ותופסות אותו לפני שהעצם מספיקה להיווצר.

הממברנה היא שכבת מגן שמונחת מעל הגרגרים ומתחת לחניכיים, והיא מפרידה בין שתי הרקמות. תאי האפיתל ורקמת החיבור לא מצליחים לחדור דרכה, והשטח נשאר שמור לעצם עד להתגרמותה המלאה. סקירות שיטתיות שפורסמו בכתבי עת מדעיים בדקו את השפעת הממברנות על ריפוי הרקמות ועל תוצאות בניית הרכס, ומצאו שהן מרכיב משמעותי בהצלחת התהליך. חלק מהממברנות נספגות בגוף לאחר שסיימו את תפקידן, וחלק דורשות הליך הוצאה קצר, וגם זה נקבע בתכנון.

האם הטיפול כואב וכיצד מתמודדים עם חרדה דנטלית?

זו השאלה שאני שומע בפגישות ייעוץ יותר מכל שאלה אחרת, והתשובה הישירה היא, בזמן הפעולה עצמה, לא. ההליך מתבצע תחת אלחוש מקומי מלא ועוצמתי, מהסוג שמרדים את האזור לגמרי. מה שמרגישים הוא לחץ ורטט קל, תחושות מכניות של עבודה בתוך הפה, אבל לא כאב. האלחוש של היום אפקטיבי, ממוקד, וניתן לחזור עליו במהלך הטיפול אם יש צורך.

מה שכן קורה אחרי, כשההרדמה יורדת, זה כאב של ניתוח פה, כזה שמשככי כאבים רגילים מתמודדים איתו יפה ברוב המקרים. את ההבדל בין שני הדברים האלה, כאב בזמן הטיפול מול אי נוחות אחריו, חשוב לי להסביר לפני, לא אחרי, כי חרדה גדלה בהיעדר מידע.

למי שהחרדה גבוהה מאוד, או שיש רפלקס הקאה מוגבר שהופך טיפול לסיוט, יש פתרון נוסף, סדציה, טשטוש הכרתי תרופתי שמרגיע את המטופל בלי להרדים אותו לגמרי. במרפאת ד"ר הולדר אנחנו עובדים עם מטופלים חרדתיים על בסיס קבוע, והגישה היא תמיד אותה גישה, הסבר מקדים על כל שלב לפני שהוא קורה, קצב עבודה שמותאם אליכם ולא ללוח הזמנים, ואפשרות להרים יד ולעצור. אין סיבה אמיתית לכאב, ואין סיבה שחרדה תמנע מכם טיפול שיניים ללא כאב שאתם צריכים. אתם, המטופלים, נמצאים במרכז תשומת הלב שלנו, וזה לא סיסמה אלא סדר עדיפויות.

תהליך ההחלמה, נפיחות ולוחות זמנים

מה שמפתיע מטופלים הוא שהנפיחות לא מגיעה לשיא ביום הניתוח אלא יומיים אחר כך. בין היום השני ליום השלישי היא בדרך כלל בשיאה, ומשם מתחילה לסגת בהדרגה. זה מסלול תקין לחלוטין, וכשמכירים אותו מראש לא נבהלים באמצע.

תופעות שכיחות שאינן מדאיגות כוללות שטפי דם מקומיים, המטומות, שיורדים בכוח הכבידה לכיוון הלחי או הצוואר ומשנים צבע כמו כל חבורה, רגישות באזור הניתוח, וקושי קל בפתיחת הפה בגלל מתח בשרירי הלעיסה. הכל חלק מהתגובה הטבעית של הגוף.

ביממה הראשונה ההנחיה החשובה ביותר היא קור, חבישות קרח לסירוגין, עשרים דקות עם ועשרים בלי, דרך מגבת ולא ישירות על העור. זה מצמצם את הבצקת בצורה משמעותית. ומשככי כאבים שנלקחים לפי ההנחיות, בזמן, בלי לחכות שהכאב יתפוס תאוצה.

מתי ניתן לחזור לעבודה ולפעילות שגרתית?

לעבודה משרדית ושגרה קלה, רוב המטופלים חוזרים אחרי יום עד יומיים של מנוחה, תלוי בהיקף הפעולה ובאופי העבודה. עבודה פיזית או פעילות גופנית מאומצת היא סיפור אחר, שבוע הימנעות לפחות. הסיבה היא לחץ הדם, מאמץ מעלה אותו, לחץ דם גבוה דוחף דם לאזור הניתוח הטרי, והתוצאה יכולה להיות דימום חוזר וסיכון לפגיעה בקריש ובגרפט. שבוע של סבלנות חוסך סיבוכים שלוקחים שבועות.

הנחיות התנהגות ותזונה בימים שלאחר הניתוח

התפריט בימים הראשונים הוא חבר הכי טוב שלכם, מאכלים רכים, קרים או פושרים. יוגורט, לבן, מחית תפוחי אדמה, בננה מעוכה, מרק פושר שלא חם מדי, גלידה אם מתחשק. הקור מקל, החום מגדיל זרימת דם ועלול לעורר דימום.

אלה שלושת האיסורים הגדולים והסיבות להם.

היגיינה היא החלק שאנשים מפחדים ממנו בלי סיבה. מצחצחים את כל השיניים כרגיל, בעדינות, פשוט עוקפים את האזור המנותח. שטיפות פה אנטיספטיות לפי המרשם בלבד, ובלי יריקה אגרסיבית, אותו עיקרון של הקשית. פצע בחלל הפה דורש טיפול מסודר כמו כל פצע ניתוחי, וההנחיות המקובלות לטיפול בפצע כירורגי פתוח, כפי שמופיעות בפירוט של מדליין פלוס מטעם הספרייה הרפואית האמריקאית, מדגישות בדיוק את השילוב הזה של ניקיון והימנעות מגירוי האזור.

סיבוכים אפשריים: מתי המצב תקין ומתי לפנות לבדיקה?

הליכי בניית עצם מתאפיינים באחוזי הצלחה גבוהים מאוד, וזה הבסיס שממנו עובדים. אבל שקיפות דורשת להכיר גם את הצד השני. הסיבוכים האפשריים כוללים חשיפת ממברנה מוקדמת דרך החניכיים, מצב שבו התפר נפתח חלקית והממברנה מציצה החוצה, ספיגה חלקית של הגרגרים שהונחו, וזיהום מקומי. סיווג הסיבוכים ודרכי הטיפול בהם מתועדים היטב בספרות המקצועית, וכל מנתח שמבצע את ההליכים האלה מכיר אותם ויודע לנהל אותם.

ההבחנה החשובה היא בין תגובה דלקתית טבעית לבין זיהום. אחרי ניתוח בפה יש תמיד אדמומיות מסוימת, נפיחות מקומית ורגישות. זה הגוף עובד. זיהום הוא משהו אחר, הוא מחמיר עם הזמן במקום להשתפר, והוא מלווה בסימנים שאי אפשר לפספס.

סימני אזהרה המחייבים פנייה מיידית לרופא

אלה ארבעה סימנים שלא ממתינים איתם. דימום פעיל שלא פוסק אחרי הפעלת לחץ ממושך עם פד גזה נקי למשך עשרים דקות. כאב חד שלא מגיב למשככי הכאבים שנרשמו. חום גוף מעל 38 מעלות. ונפיחות שממשיכה להחמיר אחרי היום הרביעי, במיוחד אם מופיעה הפרשה מוגלתית בעלת טעם או ריח רע. כל אחד מהם הוא סיבה לשיחת טלפון באותו יום, לא לחיכות. מרפאה מקצועית זמינה למטופלים שלה בימים שאחרי ניתוח, וזה בדיוק למה.

גורמי סיכון המשפיעים על קליטת העצם

ההצלחה של השתלה לא נגמרת בחדר הניתוח. הגוף שלכם בונה את העצם החדשה במשך חודשים, וכל מה שמשפיע על יכולת הריפוי של הגוף משפיע גם עליה.

עישון הוא גורם הסיכון המשמעותי ביותר שאפשר לשלוט בו. הניקוטין מכווץ את כלי הדם הקפילריים, והעצם החדשה שנבנית סביב הגרפט תלויה באספקת דם וחמצן מתמדת. מעשנים מציגים שיעורי כישלון גבוהים באופן ניכר, הן בבניית העצם והן בהשתלות, והנתונים על כך מבוססים בסקירות מחקריות רחבות. אני אומר למטופלים בגילוי לב, אם אתם מעשנים ורוצים השתלות, ההפסקה לתקופת הטיפול היא ההשקעה המשתלמת ביותר שתעשו, יותר מכל חומר או טכנולוגיה.

סוכרת שאינה מאוזנת פוגעת בתפקוד מערכת החיסון וביכולת ההתגרמות של הרקמה. סוכרת מאוזנת היטב, לעומת זאת, איננה סיבה לוותר על טיפול, ובתיאום עם רופא המשפחה או האנדוקרינולוג אפשר להגיע לתוצאות טובות. גם כאן המחקרים ברורים לגבי הקשר בין איזון סוכרת לבין סיבוכים דנטליים.

ולבסוף, הפה עצמו. נוכחות של דלקת חניכיים לא מטופלת מייצרת סביבה חיידקית מסוכנת שעלולה לפגוע ישירות בקליטת שתלי העצם. אי אפשר לבנות בית על קרקע רוויה במזיקים. לכן טיפול מקדים וייצוב מלא של הדלקת בפה הם תנאי לפני שפותחים חניכיים לבנייה, וזה חלק בלתי נפרד מהתכנון, לא עונש.

כמה זמן יש להמתין בין בניית העצם להחדרת השתל?

כאן אין קיצורי דרך, וכדאי להבין למה. הגרגרים שהונחו הם פיגומים. במשך החודשים שאחרי, הגוף מפרק אותם בהדרגה ומחליף אותם בעצם חיה שלכם, עם תאים חיים, כלי דם ויכולת להתחדש. רק עצם כזו מסוגלת להתמזג עם השתל בתהליך שנקרא אוסאואינטגרציה. לא ניתן לזרז את התהליך הזה, לא בתוספים ולא בטכנולוגיה.

הטווח הממוצע נע בין ארבעה לתשעה חודשים. שימור מכתשית קטן אחרי עקירה בודדת ידרוש את הקצה הקצר, סביב ארבעה עד שישה חודשים. שחזור אנכי נרחב או הרמת סינוס גדולה ידרשו את הקצה הארוך. יש גם הבדל בין הלסתות, הלסת התחתונה בנויה מעצם צפופה וקומפקטית יחסית שמתגרמת מהר יותר, והלסת העליונה מעצם ספוגית ומאווררת יותר שלוקחת לה זמן ארוך יותר.

ולפני שמכניסים שתל, חוזרים לצילום CT. לא מסתמכים על לוח השנה אלא על מה שרואים בתמונה, צפיפות גרמית מלאה, התגרמות שלמה של האזור, ורק אז ממשיכים. זה ההבדל בין תהליך שנבנה על עובדות לתהליך שנבנה על תקווה.

סיכום והיערכות נכונה לתהליך הטיפולי

בניית עצם היא השלב השקט של שיקום הפה, זה שלא רואים בתמונות אחרי, אבל בלעדיו אין תמונות. כל שתל, כל כתר, כל לסת שלמה שמוחזרת לתפקוד מלא, עומדת על התשתית הזו. ולמרות שהיא נשמעת מאיימת, היא פרוצדורה שגרתית לחלוטין ברפואת השיניים של היום, עם שיעורי הצלחה גבוהים במיוחד כשהיא מתוכננת נכון ומבוצעת ביד מנוסה.

ההיערכות שלכם פשוטה משאתם חושבים. דאגו מראש למשככי כאבים על פי המלצת הרופא, כדי שלא תרוצו לבית מרקחת בערב של הניתוח. מלאו את המקרר במזון רך לשלושה ימים, יוגורטים, מרקים, מחיות. תכננו יומיים של לוח זמנים רגוע בלי מפגשים חשובים. ומעל הכל, עמדו בהנחיות שניתנו לכם, גם באלה שנראות קטנות, כמו הקשית והצחצוח העדין.

והכי חשוב, תאמו ציפיות מלאות עם הצוות המרפאי לפני שמתחילים. כמה זמן ייקח, מה תרגישו, מה השלב הבא. בגישה של רפואת שיניים טוטלית, שבה כל הטיפול נשאר תחת קורת גג אחת עם אותו צוות שמכיר את המקרה שלכם לעומק, התהליך הופך מסדרה של הליכים מפחידים למסלול אחד ברור. כל שאלה שנוגעת למצב האישי שלכם, לגובה העצם שלכם, לחומר שמתאים לכם, נענית בייעוץ, עם הצילום שלכם על המסך. טיפול שיניים ללא כאב התחיל להיות מציאות הרבה לפני שהגעתם לשורות האלה. כל מה שנשאר הוא לבוא ולבדוק.

שאלות נפוצות

בניית עצם היא התשתית שעליה עומד כל שיקום מוצלח, והיא הליך שגרתי, מתוכנן ומנוהל כאב היטב כשהוא נעשה ביד מנוסה. אם אתם שוקלים השתלות או שיקום פה ולא יודעים מה מצב העצם שלכם, הצעד הראשון הוא ייעוץ ובדיקה. הזמינו פגישה במרפאת ד"ר הולדר ברעננה או התקשרו ל-077-2317757, ונבנה יחד את המסלול המדויק שמתאים לכם.